אני חושבת שלא מתחשק לי לטוס. מתחשקים לי דברים פשוטים הרבה יותר: ללכת ברחוב בלי מסכה, לחבק אנשים בלי להקדיש לזה מחשבה; להפסיק לשמוע על אסונות כלכליים קטנים וגדולים מסביבותיי; להתחיל לתכנן את החגים. אבל בלילות אני חולמת על פריז. כלומר גם עליה. שלשום למשל נסעתי במטרו העילי לאיזור סקוור דו טמפלה, היתה שם חנות ספרים שהתחשק לי מאוד לחזור אליה. יש שם חנות ספרים נחמדה. קניתי שם רק פעם אחת משהו. אין שם מטרו עילי, נכון. גם לא באמת נסעתי.
*
המגפה הגיפה את כל הנוסעים במסעותיהם, לא מאפשרת להם לחזור הביתה, חגים במסלולים שלא להם התחייבו לזמן ארוך כל כך. גיא חג'ג', גיאחה בשבילכם, כותב מכתב יפה יפה ונבון מהגלות שלו בוונקובר.
ויש עוד דברים יפים בגיליון הזה של "אודות". אבל עכשיו אני צריכה לגמור לבנות סדנה שתקרה בחצי השני של השבוע. או לא.

לפני חמש שנים נסגר קפה תמר. הוא מעולם לא היה הקפה שלי, אבל במשך הרבה שנים הוא היה מקום בעולם, רווי ושוקק בכל טוב. הצלמת שלומית כרמלי, שמצלמת נהדר גם אנשים וגם בניינים וערים, תיעדה הרבה מהרגעים בו. פה סדרה של 18 צילומים מתוך הקפה, עולם שהיה, ועוד איך היה, ואיננו עוד.